גבאי אבי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א ואח'

פסק דין

רקע

מונחת בפניי תביעתה כספית על סך של 136,351.

מר גבאי אבי אשר עבד עבור חברת "דן" לתחבורה ציבורית בע"מ, רכש פוליסה לביטוח תאונות אישיות מאת כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "כלל") , וכן רכש פוליסת ביטוח חיים וביטוח נוסף של נכות עקב תאונה מאת הפניקס, חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הפניקס"). קדמי סוכנות לביטוח (1993) בע"מ (להלן: "הנתבעת") שימשה כסוכן ביטוח של חברות הביטוח הנ"ל בתקופה הרלוונטית.

ביום 4.11.02 נפגע התובע קשות בתאונת עבודה ונגרמו לו נזקים רבים בגופו (להלן: "התאונה"). התאונה הוכרה ע"י המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, ובשל כך נקבע לו נכות צמיתה בשיעור של 87% כולל הפעלת תקנה 15.

התובע פנה בתביעה לפיצוי בגין הנכות שנגרמה לו בעקבות התאונה ביחס לכל אחת מהפוליסות. הן כלל והן הפניקס דחו את תביעותיו של התובע. לאחר התדיינות רבה, התובע הגיע להסדרים שונים עם חברות כלל והפניקס, ונותרה לדיון טענת רשלנותה של הנתבעת כסוכנת ביטוח של התובע.

קבעתי את התיק להוכחות, בדיוני ההוכחות העידו התובע, מר משה קדמי, הגב' עמליה קדמי, וכן מר שמעון כהן.

ביום 2.12.12 התובע הגיש את סיכומיו, ואילו הנתבעת הגישה את סיכומיה ביום 1.1.13.

טענות הצדדים

ב"כ התובע המלומד טוען כי התובע אשר עבד במוסך בחברת "דן" לתחבורה ציבורית בע"מ, רכש פוליסה לביטוח תאונות דרכים מכלל, ועוד פוליסה לביטוח חיים וביטוח נוסף במקרה של נכות עקב תאונה מהפניקס, וזאת באמצעות הנתבעת אשר הייתה סוכנת הביטוח שלו. שתי הפוליסות היו בתוקף עת שארעה לו התאונה ונגרמו לו נזקים גופניים ונפשיים רבים. בשל התאונה התובע פנה לביטוח לאומי אשר הכיר בתאונה כתאונת עבודה, והוועדה הרפואית קבעה לו נכות צמיתה בשיעור של 15%. לאחר מכן התובע הגיש ערעור לוועדה הרפואית לעררים, אשר קבעה כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 58%, ועל נכות זה הופעלה תקנה 15 לתקנות המל"ל, והנכות הוגדלה לשיעור של 87%.

התובע פנה בהתאם לפוליסה לכלל וקיבל ממנה במהלך תקופה ארוכה תגמולי אי כושר חודשיים, והוא מקבל עד היום תגמולי אי כושר חודשיים מלאים מחברת הפניקס. התובע הגיש במקביל תביעות ביחס לפיצוי בגין נכות מתאונה שארעה לו, תביעות אלו נדחו ע"י כלל והפניקס בטענה של התיישנות. התובע הגיש תביעה לבית המשפט בשל אותה טענה, נגד כלל, הפניקס ונגד הנתבעת כסוכנת הביטוח שלו בשל רשלנותה. תביעתו של התובע ביחס לפיצוי בגין נכות אשר נבעה מהתאונה נדחתה בשל אותה סיבה, קרי, התיישנות. תביעותיו של התובע נגד הנתבעת בגין רשלנות אוחדו.

ב"כ התובע המלומד טען כי התובע רכש את כל הפוליסות באמצעות הנתבעת ובהמלצותיה, והנתבעת קיבלה בגין כך עמלות. התובע טוען כי הנתבעת טפלה במכלול ענייניו הביטוחיים לאחר קרות התאונה, ושמשה כשלוחה של התובע כלפי חברות הביטוח. התובע טוען כי לאחר שנקבעה לו דרגת נכות צמיתה בשיעור של 15% הוא פנה לנתבעת ע"מ לפנות לחברות הביטוח, תוך כדי שהוא מסביר לה כי בכוונתו להגיש ערעור על החלטה זו.

גב' עמליה קדמי, טענה כי אין טעם להגיש את התביעה לביטוח, כי ממילא התובע מגיש ערעור על החלטה זו, ורק כשתהיה החלטה סופית בשיעורי הנכות, אזי ניתן להגיש את התביעה לביטוח, מאחר ולא ניתן לתבוע אחר כך את ההפרשים אם תגדל הנכות. כשהתגבשה חוות הדעת בוועדת הערערים ונקבעה לו דרגת נכות בשיעור של 87%, פנה התובע לחברות הביטוח בתביעה לפיצוי בגין התאונה, אך תביעתו נדחתה בשל כך שהיא הוגשה בשיהוי ניכר והיא התיישנה. התובע טוען כי טיפולה של הנתבעת היה רשלני, העניקה לו ייעוץ כושל, לא הגישה את תביעתו בזמן, ומשכך יש לחייבה בגובה הכיסויים אשר היו מגיעים לו מחברת הביטוח ככל שהתביעות לא היו מתיישנות.

ב"כ הנתבעת המלומד טוען כי הנתבעת טפלה בתגמולי אי הכושר של התובע כאשר קיבל נכות זמנית, והצליחה להשיג לו תוצאות מוצלחות מאוד, אשר הוא נהנה מפירותיהן עד היום. הנתבעת טענה כי מר קדמי משה, בעל הסוכנות, ביקר אצל התובע בבית החולים מיד לאחר קרות התאונה ומסר לו טופס תביעה. התובע מילא את הטופס והוא העבירו לכלל בהתאם. התובע ציין בתביעתו לכלל כי הוא נפגע כתוצאה מהרמת גלגל אוטובוס, ובשל כך תביעתו נדחתה כי מאורע זה לא מכוסה תחת הפוליסה. לאחר שמר קדמי ביקר את התובע בשנית בבית החולים, התובע שינה את גרסתו וטען כי הוא החליק בעבודה ונפגע. עוד באותו ביקור מר קדמי מסר לתובע את העתק מהפוליסה. הנתבעת טוענת עוד כי באותו ביקור מר קדמי הבחין כי התובע מרותק לכסא גלגלים, והוא הודיע לתובע כי הוא זכאי לפיצוי בגין נכות צמיתה ועליו לפנות בעניין זה לעו"ד. עוד טענה הנתבעת כי גם בזמן שנכותו הזמנית של התובע ירדה מ-75% והופסקו התשלומים מכלל המליץ מר קדמי לתובע לפנות לעו"ד, והתובע הודיע כי הוא פנה בהתאם.

עוד נטען, כי עם קביעת המל"ל כי לתובע נותרה נכות בשיעור של 15%, התובע פנה לגב' עמליה קדמי ע"מ להגיש תביעה בשמו תוך שהוא מציין כי הוא מגיש ערעור על החלטת המל"ל, ובשל כך אמרה גב' קדמי כי אם היא מעבירה את העניין לחברת הביטוח כעת, התובע יידרש לחתום על כתב סילוק סופי ומוחלט של התביעה ועל כן היא המליצה להיוועץ בעו"ד, והתובע השיב כי יש לו עו"ד. הנתבעת טענה כי רק בתחילת שנת 2006, כאשר חלפו יותר משלוש שנים מיום התאונה ביקש התובע מהנתבעת להעביר את הפרוטוקול של המל"ל אשר קבע כי לתובע נותרה נכות בשיעור של 15%, ורק באותו מועד מר קדמי ואשתו ראו את הפרוטוקול של המל"ל, וכי התוצאה של הערעור הם לא ראו כלל וכלל. הנתבעת הגישה תביעה בהתאם לכלל אשר דחתה את התביעה בשל התיישנות. על אף זאת הנתבעת הצליחה לשכנע את כלל לשלם לתובע סך של 38,171 ₪, אך התובע סירב. בעוד ניסיון של הנתבעת מול כלל, הצליחה לשכנעה שתשלם לתובע סכום הקרוב לסכום תביעתו של התובע אך גם לכך הוא סרב.

הנתבעת טענה כי טענותיו של התובע נסתרו אחת אחרי השנייה, עדותו אינה אמינה, מדובר בתובע אשר עבר מספר רב של תאונות, לא מדובר באדם "הדיוט" בתחום, הוא היה מיוצג ע"י עו"ד והיה עליו לדעת כי במידה ותביעתו לא תוגש בזמן אזי היא תידחה בשל התיישנות.

דיון והכרעה

התובע טוען כי הנתבעת התרשלה בטיפולה בתביעותיו, נתנה לו ייעוץ לקוי, ובשל כך תביעתו נדחתה על ידי חברות הביטוח, ובשל כך טוען הוא כי יש לחייבה בגובה הכיסויים אשר היו מגיעים לו מחברת הביטוח ככל שהתביעות לא היו מתיישנות.

עוולות הרשלנות

"35.עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות - הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה.